קסטלו דה-וידה, עיר קסומה במזרח פורטוגל, סמוך לגבול ספרד, הייתה אחד מן המוקדים הראשונים להגירה של יהודים שברחו מספרד מאימת הרדיפות של הכנסייה. אולם גם אלה אולצו להתנצר לאחר שנים ספורות והצטרפו לאחיהם האנוסים בספרד. פרנסי העיר מודעים היטב למורשת היהודית והאנוסית שלה, שאותותיה ניכרים עדיין על משקופי בתים רבים בעיר. מתוך הכרתם בעוול הנורא שנעשה ליהודים בשם הכנסייה, ומתוך רצון לאחות את הקרע עם העולם היהודי, הם חברו לאגודת נתיביה בארגון כנס שייערך בחודש דצמבר השנה, שם ידונו אנשי רוח ואקדמיה מן העולם בנושא האנוסים, וישלחו מתוך סקירת מאורעות העבר מבט לעתיד, זה של האנוסים עצמם וזה של יחסי עם ישראל והכנסיה.

לקראת הכנס מוקדשים שלושה מאמרים בגליון זה לעיסוק בפנים שונים של הנושא החשוב הזה. את פרשת האנוסים כרכנו יחד עם מאמרים בנושא שהולך איתה באופן טבעי יד ביד; החורבן והגלות, בדגש על היום החשוב המיוחד להם במסורת ישראל, ט’ באב. פורענויות רבות וקשות מתקשרות בזכרון היהודי עם התאריך הזה, וביניהן גירוש היהודים מספרד. רבים מחסידי ישוע היהודים, ודווקא אלה החיים בארץ, נוטים להקל ראש בחשיבותו של יום הזכרון הזה, מתוך מחשבה ש”הברית החדשה” מייתרת ממילא את מקומם של פולחני ישראל העתיקים שאבד עליהם הכלח, ושיש מקום להחליף את הצער על פורענויות העבר בשמחת הישועה הנכונה לנו במשיח. יש בגישה הזו משהו מן האמת, אולם לצד זה עם ישראל צוּוה תמיד על הזכרון והשמירה שאינם מתקיימים זה ללא זה. באין תודעה עמוקה של העבר אין לנו גם עתיד, שכן הזכרון אינו מיועד רק לדובב צער וקינה על חורבנו של הישן אלא לעורר בנו את הרוח הנכונה הנחוצה לשם עשיית הדבר הראוי בהווה למען עתיד טוב יותר. גלות המשיח כמוה כגלות השכינה וגלות ישראל. את החוט המשולש הזה לא ניתן לנתק. גם לדברי ישוע תהיה לתלמידיו סיבה טובה לצום ולהתענות אחרי הסתלקותו של “החתן”. כשישוע קרא על הצלב במילותיו של משורר התהלים “אלי אלי, למה עזבתני”, הוא עשה זאת בשם עם ישראל כולו. על כן אין נכון יותר לנו מלצרף את העניינים הללו יחד ולהשתתף עם כלל אבלי ציון בקינה על ריחוקו של האל, כשם שאנו עומדים יחד אתם בתקווה להתגשמות התפילה שבסידור “ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים”.

שנזכה לראות משהו מן הברכה הזו כבר בשנה הבאה עלינו לטובה.